הנה פוסט שבקלות הייתי יכולה לחשוב שמקומו באיזו קבוצה של “עסקיות” או כותבות תוכן, אבל אני ממש רוצה לשמוע איך הוא פוגש ציבור רחב.
לפני כמה חודשים הכרזתי שאני רוצה לפתוח בלוג\ערוץ יוטיוב שיעסוק בכאבים ביחסי מין ובחוויות שמגיעות איתם. זה רעיון שמתבשל אצלי כבר יותר משנה. אז עשיתי קובץ שבו אני מפרטת גם את כל הדרכים בהן אוכל לתת לדבר הזה יציבות ושגשוג כלכלי.
הסוגיה הזו היא לא הסוגיה הכי קריטית כרגע לבלוג. אני עוד צריכה למצוא בתוכי עוד בהירות ואומץ ולגלות מה לכתוב ואיך. יש לי הרבה מה לומר שתוסס בפנים, אבל עוד לא לגמרי בשל לצאת החוצה.
אבל היא כן סוגיה חשובה, שמעסיקה אותי, ואני רוצה להבין אותה קצת יותר משאני מבינה עכשיו
אז הנה הרשימה:
– כשאני סוקרת מוצרים, אני יכולה לשים לינקים לרכישה, ולקבל עמלות (תלוי באתר ובמוצר, עמלות כאלו נוטות להיות, להבנתי, בין 5%-20% ממחיר המוצר. כמובן ללא עלות נוספת לרוכשת)
– אני יכולה לשלב פרסומות באתר – כאלו שאני בוחרת, או פרסומות אוטומטיות
– יש מצב גם ל”חסויות” – תוכן שנכתב על ידי בתמורה לתשלום
– אני יכולה לבקש תרומות מהקוראות.ים, אולי בתמורה לבונוסים מסויימים, נגיד באמצעות אתרים כמו “פטראון”
– אתר כזה גם יכול לבנות לי מוניטין, ולייצר הזמנות לדבר בארועים כאלו ואחרים, או בקשות לקבל ממני שרות כלשהו, שעליהם אוכל לגבות כסף
הרבה פוטנציאל, סיכויי מימוש לא ברורים, אבל “יש מצב” – המון נשים מתמודדות עם כאבים ביחסי מין, מעט מאוד נשים מדברות על זה
אני נלהבת להרוויח כסף. זה עושה לי הרגשה טובה, של “מצליחנית”, ואני גם פשוט שמחה שיש לי. כסף זה שימושי מאוד. אני גם מרגישה שזה יכול לעשות טוב לפרוייקט – לתת יציבות, לדרבן אותי לשבת על זה באופן עקבי, להשקיע אנרגיה וכסף, לחשוב על התרחבויות (נגיד לשלם עבור תרגום חומרים לשפות אחרות), לפנות זמן עבור מתן מענה לפניות אישיות שבוודאי יבואו. אני יודעת שאצלי עשיה מייצרת עשיה, וכסף יכול לפנות לי זמן לזה
אבל לא עם כל הדרכים שפירטתי למעלה אני מרגישה בנוח. אולי אפילו עם רובן, כרגע.
אני לא אוהבת את האופן שבו הרשתות החברתיות הפכו הרבה מאיתנו לחברות פרסום על שתי רגליים. הדבר שאני חושבת שהכי חסר בעולם זה מידע שאפשר באמת לסמוך עליו ולתת אמון במי שכתב אותו. כשאכתוב על שמן קנאביס, תאמינו לי שאתן ממש תרצו לנסות את זה (זה מדהים! אבל יש נשים שזה גם לא עושה להן כלום). אני רוצה להיות האישה הזאת, שאפשר לסמוך עליה ב-100% שהיא כותבת את ההמלצה שלה לגמרי בכנות, בלי אפילו בדל קטן של אינטרס נוסף. ונראה לי שברגע שאכניס לשם עמלה, זה כבר לא יהיה ככה. אפילו שאני עדיין אוהבת את המוצר, פוטנציאל הרווח כבר ישפיע על איך אני כותבת, על התדירות, על הפניות שלי לתכנים אחרים, על הנכונות שלי להביא מידע שלם (לעשות סקר כדי לגלות כמה מהקונות מרוצות וכמה לא? ואם הנתונים יפגעו במכירות? לסקור מאמרים בתחום באופן מקיף, או רק להביא “רשימת יתרונות” שתעזור למכירות?)
ומצד שני, ואללה זה כסף על הרצפה. אני הרי אמליץ על המוצר הזה. ויהיו נשים שילכו לקנות. לינק אחד קטן יכול להכניס לי כסף שמחכה להכנס לאנשהו
אני מתגעגעת לעולם של פעם, בו ידענו שפרסומת היא פרסומת, וכשחברה המליצה על מוצר היה באמת די ברור שהיא לא מקבלת מזה כלום. היום להמון מהחברות שלי יש קוד לזה וקוד לזה שייתן לשתינו הנחה. ואפילו שהן אומרות לי את זה וזה שקוף, עדיין משהו במצב הזה, שהופך את כולנו למשווקות 24\7, מרגיש לי לא נכון
אחד הפתרונות שחשבתי עליהם הוא להכריז שכל הרווחים הולכים חזרה לתוך הפרוייקט. יש לי פריווילגיה עצומה ונדירה – טפו טפו העסק שלי מפרנס אותי באופן מספק, וגם יש לנו חסכונות יפים. אני לא חייבת להכניס עוד כסף לבנק מהפרוייקט הזה. אני יכולה להחליט שהוא סגור בבועה משל עצמו. אם קיבלתי סכום נאה מהעמלות (ואולי אני סתם טוחנת מים וכל העמלות האלו יהיו דולר וחצי ברבעון? רק העתיד יגיד) – אני יכולה לשדרג מצלמה, או לשלם למישהי שתעשה כתוביות לסרטון או תתרגם לשפה אחרת. זה עדיין מייצר אינטרס נוסף למכור, לכאורה אינטרס “לא אינטרסנטי”, אבל מסתתרת פה איזו סכנה קצת ערמומית. דווקא בגלל ה”אלטרואיזם”, אני עלולה להפוך למשווקת על ספידים. כן! למכור כמה שיותר! כדי לתרגם לערבית! ולאנגלית ולרוסית! למען כל הנשים בעולם!
אז אולי לוותר על המונטיזציה לגמרי? ולקוות שבכל זאת אצליח להתייחס לזה ברצינות ולהקדיש לזה זמן ואנרגיה וכן, משאבים? זאת אופציה. היא גם לא יושבת לי הכי טוב
אני גם לא רוצה בלוג עם פרסומות שגוגל שותל. זה לא אסתטי, זה מציק, נתקע באמצע הטקסט, לפעמים מהבהב. אני שונאת להגיע לבלוגי בישול אמריקאים ולקלוט שהכותבת ניפחה את הפוסט שלה פי 4 ממה שהמתכון והכשרון שלה מצדיקים, רק בשביל שאחשף למקסימום פרסומות. אפשר לזהות את זה מקילומטרים
אולי מודל של פטראון יכול לעבוד. פשוט להגיד “היי. זה פרוייקט ענק. אני בוחרת לא להרוויח על הקוראות שלי עמלות כדי לא להפוך אתכן למוצר ולא להפוך את עצמי לפרסומאית. אם תסכימו לשלם דולר אחד לפוסט, אני אוכל לעשות את זה ואת זה כשיהיו מספיק מכן”. יש בזה משהו שמרגיש לי משתף ומכבד, ואני רואה שיש יוצרים שהצליחו לפתח קהילה משמעותית ותומכת שמאפשרת להם המון. ויש כאלו שלא
ויש את הרווחים העקיפים, שאת חלקם הזכרתי. האמת שכבר עכשיו התחילו קצת להזמין אותי לדבר בכל מני ארועים. עד כה ביקשתי תשלום מאוד מאוד נמוך, אז קשה לי לראות את זה כמשהו רווחי, אבל אני יכולה לאזור אומץ ובטחון ולבקש יותר. אני לא כל כך רואה את עצמי מייסדת שרות של ליווי אישי בתשלום למתמודדות, אבל מי יודעת? אני הרי עובדת סוציאלית ומחנכת למיניות בריאה. אני יכולה לשבת עם מישהי כמה שעות ויהיה לי מה לתת לה. אולי בעתיד ארצה לעשות את זה.
אני כן יודעת, בוודאות, שבלוג כזה יתמוך במכירות של מוצרים רלוונטיים ב”נשיותי”, אפילו שאין לי כוונה לקשור בין הדברים יותר מדי – זה לא יהיה “הבלוג של נשיותי”. פשוט כי כל מהלך של העלאת מודעות לנושא גורם לעוד נשים לפנות לטיפול והרבה מהן, בסוף, מגיעות לרכוש מאמנים. חלקן רוכשות ממני. ובטח שככל שמכירות אותי, אם אני מצליחה לייצר את התחושה שאני אמינה ואכפתית, אז רוצות לקנות דווקא ממני. ואין כמו בלוג וחשיפה אישית כדי לייצר את זה. עם זה נוח לי, למרות שהייתי רוצה שנשים תדענה שאני לא פה “בשביל” הכסף. אבל הוא עוזר. וזה נחמד מאוד כשיש אותו. היופי ב”נשיותי” זה שמאוד ברור שזה עסק ושאני מרוויחה, אין כאן אשליה או הטעיה. מצד שני – זה עסק מסורתי, עם כל החסרונות והסכנות, כמו השקעה במלאי. לפעמים אני חולמת יום אחד “להתקדם” לעתיד המופלא הזה שבו אני רק כותבת על מה שחשוב לי וכסף נכנס לי לעו”ש.
מקווה בדרך לשים לב למהמורות ולדילמות, לשקול אותן בכנות, ולא להחליק הלאה כאילו הן לא שם.
לבחור מה שבאמת מרגיש לי נכון
בינתיים מתלבטת