ליד הבית החדש שלנו יש שדות ופרדסים. בבוקר ובערב אנחנו צועדים לידם, יחד עם הכלבות שלנו. הם תמיד יפהפיים, בצבעי ירוק וחום, ותמיד קורה בהם משהו. כשרק הגענו, השדה הקרוב היה מכוסה בעלים ירוקים-סגלגלים מסתוריים, שהתגלו כעלי בטטה. אחרי שאספו את היבול, נשאר בשדה לא מעט, ובמשך שבועיים אכלנו בטטות זעירות עם כל דבר. ואז כמה שבועות של שקט. מדי פעם טרקטור חורש תלמים באחת החלקות. ואז הקצב השתנה. עוד טרקטור, ופריסה של צינורות. וקבוצה של פועלים, מאיזו מדינה באסיה. וכל תלם הפך לחממה קטנה ונראה שכבר יש שם משהו, אבל אני לא יודעת מה. בטטה לעונה הבאה? לוקח לזה כל כך הרבה זמן לגדול?
שדות אינם טבע, ובכל זאת הם פותחים את הלב באיזו דרך מיוחדת משלהם. אני אוהבת טבע, אני אוהבת ציביליזציה, אבל המקומות שאני הכי אוהבת הם המקומות שהאדם נטש, ונשארו למצוא את דרכם מחדש בזמן
מה הקסם המיוחד של מגרש הגרוטאות הנשכח, מבני הציבור שננטשו ועכשיו הם פרוצים ומגודלי עשבים, של התלוליות ליד הבית, איפה שקבלני הבניה אוספים חול ושופכים חול, ואף אחד לא מפריע לצמחיית הנחל להתבטא? שדה הקוצים שבמרכזו שדרת חצבים, אות וסימן שפעם היה פה מישהו. זו איכות מסתורית. לכאורה מקומות כעורים, “מוזנחים”, שיש לצקצק בלשון על העיריה או בעלי הבית, שככה “מרשים לזה לקרות – חבל!”. בפועל – ארץ פלאות קסומה, קרובה כל כך לבית, פיזית ורגשית, אך כל כך אחרת. אילו אוצרות יש במגרש הגרוטאות? אפילו שאין לי כזה בסביבה, אני מתרגשת רק מלדמיין. מה נמצא שם?! איזה סיפורים יכולים להתגלות בין החלודה. אולי איזה מקלט עיריה שאף אחד כבר לא זוכר אצל מי המפתח, ואם נכנס נגלה שפעם השתמשו בו כחדר חזרות ללהקה צעירה, והקירות מלאים בגרפיטי.
אולי זה כמו קנבס שמישהו כבר התחיל לצייר עליו ואז השאיר אותו. הקווים הראשוניים מעוררים את היצירתיות יותר מכל חלקות לבנה, ועדיין משאירים הרבה מרחב לדמיון. ואולי זה נותן לנו מקום לדמיין בו הסטוריה אחרת. מה אם הבית שלי ינטש? האם הפסיפלורה שמ’ שתל תשתלט על חדר השינה? מה יקרה לערים שלנו, אם הציביליזציה תקרוס? מה אם אהיה עניה ולא יהיה לי איפה לגור, האם אוכל למצוא מחסה בבית הזה, שפעם היה המכבסה של כפר הנוער? מקום פיזי שנותן פתח למשאלות ופחדים כמוסים, הרהורים באחורי הראש, תוך כדי שאני מתנדנדת בנדנדה שמישהו תלה כאן אי אז
ויש את שאלת המסתורין. כל מקום כזה מבקש הסבר. “מה הסיפור”? למה באמצע המחוז הכי יקר בארץ יש כמה דונמים שאינם בשימוש “מועיל” – לא שמורת טבע ולא שכונת מגורים. “סתם” מקום נטוש. מה הסיפור של התלוליות? למה דווקא פה? תעלומות! ורק צריך להזהר מאוד מאוד, כי אם מתאמצים, לפעמים מוצאים את ההסבר וקצת קצת מהקסם נעלם ולא שב
שיר אהבה לשטחי ההפקר
