כבר שנים שאני מאוד משתדלת להיות טבעונית. באמת ש-99% מהתזונה שלי היא מהצומח, אבל שוב ושוב אני נופלת לתוך “פינוקים” קנויים מהחי. אני מדמיינת כמה זה יהיה טעים, מתאווה, מתייסרת ונשברת. לרוב אני בסופו של דבר מגלה שהמאכל המיוחל היה הרבה פחות טעים משציפיתי, אם כי לא תמיד
אחד הדברים שעוזרים לי לשמור על הטבעונות שלי במצבים כאלה זה להכריז מייד עם כניסתי לבית הקפה/מאפיה/גלידריה שאני רוצה לדעת מה טבעוני. ככה מי שמטפל בי הופך מייד ל”צוות תומך” ועוזר לי למצוא משהו טעים שמתאים לערכים שלי, גם “נעלתי” את עצמי כטבעונית ועכשיו יהיה פחות נעים להזמין משהו שאינו טבעוני ושלישית, והכי חשוב בעיני – אני עוברת להסתכל על מה שיש וחוסכת לעצמי את ההסתכלות על המנות הלא-טבעוניות, לחמוד ולהתייסר. אולי זה קצת כמו “שמירת עיניים”
אז היום עשיתי את זה בגלידריית “אילוז’ן” המוצלחת בהוד השרון. יש להם ויטרינה טבעונית ממש מכובדת והיא נפרדת מהוויטרינה החלבית אז בכלל קל ופשוט להתמקד בשפע הזה.
הלכתי על פיסטוק ושוקולד מריר, ומ’ אמר לי שהוא אוהב אותי גם כשאין לי רגשות אשם, ואפילו עדיף
וכשחזרנו הביתה, הוא גילה לי שעדיין רואים עלי
(שעתיים אחרי, הוא מתפקע מצחוק כשהוא רואה שאני עדיין עם השוקולד על הלחי. מה יש?! אני שומרת לאחר כך. waste not want not וכו’)