בדיקת סיסי שיליה

אתמול בבוקר עברתי בדיקת סיסי שיליה בהדסה עין כרם.
בניגוד לבדיקות הריון אחרות, יצא לי לפגוש יחסית מעט שיתופי חוויה והסברים “מהשטח” על הבדיקה הזו, אז אני מוסיפה את הקול שלי.
למי שלא מכיר.ה אותי – אני עובדת סוציאלית, אני אוהבת מספרים ולכן תראו פה התייחסות לסטטיסטיקה אבל ממש לא רופאה או גנטיקאית או שום דבר בתחום. אנא התייחסו בספקנות בריאה למה שכתוב כאן – סביר שתהיה פה לפחות טעות אחת
הפוסט הזה יכלול גם התייחסות עקרונית להפלה ספונטנית ולהפסקת הריון מבחירה, והוא עלול להיות טריגרי.

1. מה זה בדיקת סיסי שליה? זו בדיקה אבחנתית, שנותנת לנו תשובה ודאית (יש\אין) על מגוון פגמים גנטיים שיכולים להיות לעובר.ית שלנו – זה להבדיל ממגוון בדיקות כמו שקיפות עורפית או NIPT/NIPS, שנותנות תשובה סטטיסטית – מה הסיכוי שיש או אין לעובר את הפגם הנ”ל. הסיכוי לפגם משמעותי בכרומוזומים משתנה מאישה לאישה ומזוג לזוג, ולא אכנס לפרטים כי אני לא גנטיקאית. רק אציין שעבורי, כאישה בת 36, הסיכוי למום משמעותי מוערך ב-1.8%, כלומר כמעט אחת ל-50 לידות. מבחינתי- זה הרבה.

2. למען הסר ספק – בבדיקות האבחנתיות (סיסי שיליה\מי שפיר) לא דוקרים את העובר ולוקחים חומר גנטי ישירות ממנו, אלא דוגמים את השיליה או את מי השפיר, שמכילים חומר גנטי ששייך לעובר. אז לך אולי יכאב (עוד על זה בהמשך) אבל לא מציקים לבייבי

3. בדיקת סיסי שיליה מתבצעת בשלב יחסית מוקדם של ההריון – עד סוף השבוע ה-13, כך שאם מתגלה לנו שלעובר יש מום חמור, זה שלב שבו, אם רוצים, אפשר לבחור לעשות הפסקת הריון שהיא יחסית קלה יותר לעומת החלטה דומה בעקבות בדיקת מי שפיר, שמתבצעת בשלב מאוחר יותר בהריון. זה משמעותי מבחינה רגשית ופיזי כאחד, ומבחינתי זה היה שיקול חשוב. אני כבר אוהבת ומחכה לפגוש את העובר.ית שלי, ויש לי את מלוא הכוונה לאהוב אותו\אותה כפי שהם, אבל אם יגיע אלי מידע שיגרום לי לחשוב שעדיף שלא להמשיך את ההריון הזה, אני מעדיפה לקבל אותו מוקדם, לפני שההתקשרות מעמיקה עם כל אולטרסאונד שנהיה יותר ויותר מפורט, עם כל שם חיבה שאנחנו ממציאים, לפני שאני מתחילה להרגיש אותה זזה.

4. אז למה מעט נשים עושות את הבדיקה הזאת? כי יחד עם הוודאות מגיע גם סיכון שהבדיקה עצמה תגרום להפלה ספונטנית. כמה הסיכון הזה גדול? או, אז זהו. כשרק התחלתי את מסעי כאישה הריונית, ישר החלטתי לעשות בדיקת מי שפיר, עליה אומרים שהסיכון להפלה הוא 0.2% (אחת ל-500) ואפילו יש מחקרים חדשים המצביעים על סיכון של 0.07% – אחת ל-1400 בדיקות, כאשר הרופא מיומן (ויש בארץ מומחים ששמם הולך לפניהם). סיסי שיליה? באתר “כללית” כתוב שהסיכון הוא 1%-2%. לקבל את אותו המידע של מי שפיר, אבל עם סיכון שאחת ל-50 עד אחת למאה בדיקות מסתיימת בהפלה? החלטתי שזה ממש לא בשבילי, וקבעתי תור למי שפיר (מעל גיל 35 זה חינם, ואפשר לקבוע עם המומחים הגדולים ביותר באופן פרטי והמדינה משלמת. מדהים ותודה ענקית בלי שום אירוניה לכל משלמי ומשלמות המיסים ולכל מי שדאגה שזה יהיה ככה)

5. אבל אני אישה חקרנית, וככל שהתעניינתי התחלתי לראות גם נשים וגם חוקרים וחוקרות שמביאות נתונים אחרים. באתר משרד הבריאות, בעמוד על סיסי שליה, מצויין סיכון הפלה של אחת ל-450 – 0.22% – זה כבר מספר שקצת דומה לטווח הגבוה של סיכון מי שפיר, למרות שההבדל הוא לא זניח מתימטית. (ההבדל בין אחת ל-500 לבין אחת ל-450 הוא לא ההבדל בין אחת למיליארד לבין שתיים למיליארד – זה עדיין הימור שלא כל אחת תיקח, וגם אני לא הייתי לוקחת כלאחר יד). יצא לי לקרוא גם מטא אנליזות (מאמרים שסוקרים ומנתחים מספר מחקרים, לרוב תוך מתן משקל גבוה יותר ככל שהמחקר איכותי יותר) שהראו סיכונים נמוכים יותר, כולל ניתוחים סטטיסטיים שמעלים את האפשרות שהבדיקות הללו נטולות סיכון לחלוטין, ושאם עושים ניתוח מדוקדק שמשווה בין נשים ברמת סיכון דומה (גיל, מצב בריאותי, הסטוריה ועוד), ומשווים בין אלו שנבדקו ואלו שלא נבדקו, שיעורי ההפלות שמיוחסים לבדיקה יורדים ויורדים ויורדים, לפעמים אפילו מתחת לאפס

6. אז יש לנו נתונים סטטיסטיים בטווח מאוד מאוד רחב. בן זוגי ואני השקענו כ-10 שעות קריאה של אותם דיונים, מחקרים ומטא-אנליזות (וכפרה עליו, הוא סטטיסטיקאי, וזה עזר, אבל אף אחד מאיתנו לא רופא ולא גנטיקאית) והחלטנו שבדיקת סיסי שליה נראית לנו בטוחה למדי, והיתרון של הפסקת הריון מוקדמת גדול מספיק, בשביל שאלך על זה. זה כמובן כלום בפיתה, וממש לא הופך אותי למומחית בתחום. כמה אני בטוחה שזו ההחלטה הנכונה? 70%. לכן הפוסט הזה הוא לא יריית הפתיחה של קמפיין “כולנו עושות סיסי”. יש סיכוי ממש טוב שאני טועה, שהבדיקה יותר מסוכנת ממה שאני הערכתי, ושיותר נבון לעשות מי שפיר. אני כותבת כי אני חושבת שזה טוב שיהיה דיון על ניהול סיכונים וקבלת החלטות בתנאים של חוסר ודאות, שזה מה שכולנו עושות ממילא כל הזמן, בדרך כלל בלי להמשיג את זה.

7. נהוג לומר שאם אין לזוג שום כוונה לעשות הפסקת הריון, אין טעם לבצע בדיקות אבחנתיות. אני רוצה לערער על זה קצת. ידע הוא כוח, וכוח זה חופש – אם יתגלה שלעובר.ית שלי או שלך יש תסמונת דאון, למשל, מי אמר שאנחנו חייבות להפסיק את ההריון? (כן, יהיו אולי בני משפחה, חברות וגם רופאימ.ות שיעודדו את זה, אפילו יפעילו לחץ. זה בעייתי מ-א-ו-ד וזה חומר לפוסט אחר). חלק מהמידע שנקבל מהבדיקה שלנו יהיה לגבי מומים או שינויים גנטיים שאני לא חושבת שאפסיק הריון בגללם, אבל אני רוצה ובוחרת לדעת עליהם מראש – כדי להערך מראש אם זה משהו “גדול”, כדי שנוכל לפעול למניעה והפחתת סיכונים אם לילד.ה יהיה סיכוי מוגדל לבעיה מסויימת וכו’. זה גם מפחיד, כי אחריות וזה, אבל אני שמחה על האפשרויות שזה מביא. עם זאת, מצב שבו לא עושים הפסקת הריון בשום מקרה באמת משנה את מערך השיקולים (הרי עשיתי סיסי שיליה כי היא מוקדמת, וזה פחות רלוונטי במקרה כזה). כל הורה וניהול הסיכונים שלו

8. מעל גיל 35, משרד הבריאות מממן באופן מלא בדיקת מי שפיר או סיסי שיליה. רק מה? ממש קל ופשוט לקבוע בדיקת מי שפיר באיזה מרכז פרטי עם מומחה בעל שם, והמקום כבר יוצר קשר מול משרד הבריאות ואת לא משלמת שקל ואפילו לא צריכה הפניה. נדהמתי מכמה זה היה קל. ואז החלטתי שאני רוצה סיסי שיליה, וציפיתי שזה יהיה אותו הדבר. אז זהו, שלא. אם זה בפרטי – אז תשלמי 4700 לבית החולים ועוד 3000 לפרופסור. אם זה ציבורי – תביאי הפניה. אבל אוטוטו נגמר לי חלון הזמן (שבוע 13+6) ועוד השקיפות העורפית פירגנה לעובר הבומביל שלי תוספת שלושה ימים, והתור לגינקולוג רק עוד שלושה שבועות! במוקד הקופה אמרו לדבר עם רופאת המשפחה. הרופאה אמרה לפנות לגינקולוג. זה לא היה מאוד קשה, אבל זה היה מאוד בלתי צפוי עבורי, אחרי הקלילות של תיאום מי השפיר, והרגשתי שמערימים עלי קשיים, במיוחד כי כל מוקדנית ואחות דחפו אותי לעשות מי שפיר או NIPT. הייתי לחוצה וכועסת. לקבוע תורים ולרדוף אחרי הפניות זה לא תענוג גדול. ואז כתבתי לגינקולוג שלי דרך ממשק הקופה, קצת בייאוש, כי בטח גם הוא יגיד לי “עזבי, תעשי מי שפיר”. לשמחתי ולהערכתי הגדולה מאוד מאוד, הוא ראה את הבקשה, פתח מחשב, התאמץ למצוא במחשב את קוד את ההפניה הנכונה (ואמר לי בעצמו שלא ברור לו למה לזה צריך ולמי שפיר לא) ולמחרת אספתי את הגביע הקדוש ממשרד המרפאה

9. לא בא לי להלאות בענייני קביעת התור. פניתי להרבה מקומות, חלק ענו מהר, חלק ענו לאט, חלק לא ענו בכלל. שמעתי הרבה דברים ממש טובים על הדסה עין כרם – שהמזכירה שם מהממת, שהרופאים שמבצעים את הבדיקה הם משכמם ומעלה, ומאוד רציתי להצליח להבדק שם, אפילו שזה רחוק לי (אנחנו מהוד השרון, וללא רכב). אין מה להגיד – הכל נכון. שלחתי מייל עם ההפניה ולמחרת בשבע בבוקר יפה המזכירה כבר ענתה לי שאני צריכה למלא כמה טפסים, לשלוח כמה בדיקות והיא כבר קבעה לי תור לעוד יומיים. קיבלתי גם סרטון שמסביר מה זה “צ’יפ גנטי” ומבקש מאיתנו לבחור איזה מידע נרצה לקבל מהבדיקה – האם רק דברים ודאיים, או גם דברים מעורפלים? בחרנו לדעת הכל (אני עוד קצת אמביוולנטית לגבי זה)

10. בגדול יש שתי שיטות עיקריות לבצע את הבדיקה – בגישה בטנית, שבה מכניסים מחט דקה ודי ארוכה דרך הבטן עד השליה – בדומה לבדיקת מי שפיר (יש מיאומרות שזה כואב בערך כמו בדיקת דם ויש מי שזה כאב להן הרבה יותר), או גישה נרתיקית, בה מכניסים צינורית דקה ודי ארוכה דרך צוואר הרחם. להבנתי עדיין יש דיון מקצועי איזו שיטה עדיפה ומתי – יש בתי חולים שבאתר שלהם כתוב שהם עובדים רק נרתיקית, ושזה לא כואב בכלל. יש פרופסור שכותב שהגישה הבטנית בטוחה יותר. אני רציתי בטנית בגלל הבטיחות ובעיקר כי הנרתיק שלי בר עבר כל כך הרבה דברים שרציתי לחסוך לו לפחות את זה. בחרתי בהדסה בין היתר כי היה כתוב באתר, ויפה גם אישרה במייל, שהם עובדים עם שתי השיטות לפי שיקול דעת מקצועי

11. הגענו לעין כרם השכם בבוקר. פגשנו יועצת גנטית מקסימה שעברה על ההסטוריה המשפחתית של שנינו ועל הבדיקות הגנטיות שכבר עשיתי, הסבירה על המידע שנקבל וגם קצת על הבדיקה עצמה. הציור של המחט הארוכה שאיתה שואבים את סיסי השליה בגישה הבטנית מאוד הפחיד אותי. בגדול אין לי בעיה עם בדיקות בפועל אבל לראות את הציוד לפעמים בהחלט מלחיץ אותי. אחרי הייעוץ נשלחנו למחלקת אולטרסאונד נשים בשביל הבדיקה עצמה. הבדיקה תמיד מתבצעת במקביל לאולטרסאונד, כדי שהצוות יוכל לראות את התינוק והשיליה ולדעת שהכל בסדר. בחדר היו איתי ארבעה אנשי צוות – טכנאית א”ס, הרופא שביצע את ההליך (נראה די צעיר, לא אחד השמות הגדולים עליהם שמעתי), רופאה שעליה כן שמעתי, שבאה לראות ולייעץ, ורופאה מתמחה שבאה ללמוד. עשינו סבב והרגשתי טוב עם הצוות הזה. כן היה רגע של צביטה בלב – באתי לפה כי שמעתי על הפרופסור הזה והד”ר ההוא, וקיוויתי להבדק על ידם כדי להרגיש בטוחה בבדיקה שאומרים שהיא קצת מסוכנת. ומצד שני – בחרתי במסלול הציבורי, ואין לי שליטה על הרופא. באתי מרחוק ואין לי זמן להגיד להם “עזבו, אני אבוא שבוע הבא” בשביל אולי להבדק אצל אחד המפורסמים, וגם אז לא בטוח. ומצד שלישי, שהיה הכי חזק בזמן אמת – פשוט הרגשתי נינוחה ובטוחה, והיה לי קול שהזכיר לי ששמעתי שזו מחלקה נהדרת, ברמה מקצועית גבוהה מאוד, ואני סומכת שהם יודעים לבחור ולהכשיר את הצוות. יצאנו לדרך

12. מסתבר שיש לי שיליה אחורית, להבדיל משיליה קדמית, וזה אומר שכדאי לעשות בדיקה נרתיקית. זה גם מלחיץ אותי, כי אולי זה פחות בטוח? וגם יש לי מספיק רגישויות בנרתיק, מי רוצה עוד אחת?! אבל גם מרגיע כי פחות בא לי עכשיו על מחט דרך הבטן, למרות שקראתי שזה מרגיש כמו בדיקת דם. כשהרופא ניגש עם הספקולום, אני מבקשת שיהיה עדין. אני רואה את הצינורית והיא ממש ארוכה וזה מלחיץ אותי. הוא מרגיע ואומר שהיא חייבת להיות ארוכה, אבל שהיא דקה ואני בקושי ארגיש כי צוואר הרחם פתוח מעט בגלל ההריון

13. ההליך לא כאב בכלל. באמת. הלוואי שכל בדיקה גינקולוגית רגילה תהיה ככה. לא מבטיחה שככה זה יהיה לכל אחת ועם כל צוות, פשוט ככה זה היה בשבילי. פחות כואב מבדיקה שגרתית אצל רופא שצריך לעבור דחוף רענון איך לעבוד עם ספקולום, משמעותית פחות כואב מבדיקת פאפ. אחרי זה לוקחים לשנינו דם ושולחים את בן זוגי למסור את כל הדגימות למעבדה. נכנסנו לבית החולים ב-8:30, ובשעה 9:44 אנחנו כבר יוצאים

14. אני לא צריכה להיות במיטה, רק להמנע כמה ימים מהרמת משאות כבדים, ובערך שבוע לא לעשות ספורט ולא לשהות במים עומדים (אמבטיה\בריכה\ים). צוואר הרחם מרגיש קצת רגיש וכואב. עכשיו שאני אוטוטו 24 שעות אחרי, זה כבר כמעט לא מורגש. רק בתתנוחות ישיבה מסויימות קצת כואב. אתמול זה היה יותר נוכח, והייתה עייפות בגוף ובנפש מכל המתח שהיה והשתחרר. עוד שבוע נקבל תוצאות

15. האם אני מפחדת שתהיה לי הפלה בעקבות הבדיקה? כן, במידה. האמת היא שהמוח שלי, אולי בצדק ואולי לא בצדק, מקשר בין כאב לבין סכנה. היות והבדיקה לא כאבה לי בכלל, זה עוזר לי להרגיש בטוחה שהכל בסדר. ועוד דבר שעוזר לי זו סקירה שקראתי. מקווה שאני זוכרת את הנתונים בערך-נכון: *אם* יש הפלה בעקבות הבדיקה (שאמרנו מראש שהסיכוי לזה הוא קטן, אבל כנראה לא-זניח), רוב הסיכויים שהיא תתרחש בשלושת הימים הראשונים. כרגע, בזמן עליית הפוסט, אני כבר אחרי היום הראשון ומרגישה מצויין, ולשמחתי יש לי את האפשרות לנוח גם בימים הבאים. לאחר שלושה ימים, הסיכוי יורד דרסטית, אך עדיין יש סיכון מסויים למשך שבוע וחצי נוספים. וזהו. זה לא שעד סוף ההריון אני צריכה לשאת את התחושה שהוספתי סיכון מעבר לסיכון הקיים ממילא. כמו בשליש הראשון, גם כאן יש קו סיום, ואפילו די קרוב, שאחריו אפשר להרגע ולדעת שעברנו את זה בשלום

16. טיפים לסיכום ואיך להתכונן
– אני ממליצה לעשות את החשיבה הזו בשלב מוקדם בהריון. יש לא מעט על מה לחשוב ואחרי שמחליטים צריך גם להשיג הפניות ולקבוע תורים, וכל זה עד ה-13+6 לסיסי שיליה (וקחי בחשבון שאולי גם אצלך, כמו אצלי, בדיקות א”ס יעלו את גיל העובר וככה “יגנבו” לך כמה ימים). כדאי להתחיל מוקדם כדי לא להלחץ עם זה ברגע האחרון
– לכו למקום ששמעתן עליו טובות, שעושה בדיקה בשתי גישות בהתאמה למצב שלכן, ושגורם לכן להרגיש בטוחות. אני כאמור בחרתי בהדסה אבל יש עוד מקומות טובים
– חובה לבוא לבדיקה עם מלווה! אם זה אבי התינוק זה שימושי לטפסים ולבדיקות הדם, אבל לא חובה שזה יהיה דווקא הוא
– יכולים להיות קצת דימומים נרתיקיים אחרי הבדיקה. הצוות במקום יתן לך תחבושות אך שווה להצטייד גם מראש
– לקראת הבדיקה תתבקשי להביא תוצאות בדיקות גנטיות קודמות, תוצאות שקיפות עורפית אם עשית ובדיקות דם אחרונות. לי קבעו תור כל כך מהר, והבדיקות הגנטיות התחבאו כל כך טוב בבלגן שיש לנו בבית, שלא צלחתי למצוא אותן והתבאסתי (אבל לא נורא). גם לזה כדאי להערך מראש ואם יש מחלות במשפחה, לא מזיק לקחת שעה, לעשות מיפוי קטן בעצמכם, לקלוט שאתם לא יודעים מתי וממה סבתא מתה ולשאול את ההורים. זה לא קריטי, אבל הייתי קצת נבוכה בייעוץ הגנטי כשלא ידעתי. ומעבר למבוכה – כנראה שיש בני משפחה שכבר עשו בירורים גנטיים מסיבה זו או אחרת, ואם זה מרגיש מתאים ונוח לבקש מהם את התוצאות, אז זה יכול להוסיף
– היות ומומלץ לנוח אחרי הבדיקה, אני בעד להכין קצת את הבית והמשפחה אם יש. אני דאגתי שיהיה לי אוכל טעים כשאחזור כך שלא אצטרך לבשל, ושבן זוגי ידע שהוא לוקח את הכלבות לטיול. אם כבר יש ילדים זה כמובן יותר מורכב, אבל חשוב לעשות מה שאפשרי לך. וכמובן להכין איזו סדרה לבינג’
– ממליצה בחום להאזין לפרק של הפודקאסט “באות לעולם” על מי שפיר עם הגנטיקאית ד”ר לנה שגיא-דאין. עושה הרבה הרבה סדר ומאוד מרגיע